הכרעת דין בתיק ת"פ 652-08

1.      בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]      התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

2.      נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 19.11.08. הנאשמת 1 הואשמה בעבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן: "החוק") ולנאשם 2 יוחסה עבירה של אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק.

3.      לפי האמור בכתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה אשר הנאשם 2 הינו מנהל רשום בה. ביום 10.12.06 העסיקה הנאשמת 1 את מר אבראהים חסין, תושב איו"ש, ללא היתר כדין, בעבודות בניה שונות ובהן עבודת טפסנות במושב עמינדב .

4.      העובד לא היה במועד הרלוונטי אזרח ישראל או תושב המדינה ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשמים (ר' תיאור המקרה מ/1). מהעובד לא נגבתה עדות בשל קשיי שפה ושמיעה " אינו מדבר עברית ובקושי שומע" (שם ש' 8).

5.      במועד ההקראה כפרו הנאשמים בכתב האישום (עמ' 5 ש' 3-9).

6.      מטעם המאשימה העידו מר משה דה גרציה, בעל מקום ביצוע העבירה, מר גבריאל גאוי, מפקח של הנאשמת, המפקחים מר עוזי רחמים, מר תומר פרקר, מר מרדכי אלירן. כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מר עמי קבילו (מ/10). מטעם הנאשמים העיד הנאשם 2.

7.      כלל הוא כי במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא הנושאת בעול הוכחת  האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י. קדמי על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, עמ' 1440).

בבואנו להכריע בתיק זה, עלינו לבחון האם הוכיחה המאשימה מעל לכל ספק סביר,  כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

8.      יישום הכלל במקרה שלפנינו יביא למסקנה, לאור העדויות וחומר הראיות שבו, כי  המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את יסודות העבירה המפורטים בכתב האישום, כפי שיפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

9.      העבירה נשוא כתב האישום הינה העסקת עובד זר ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א)(2) לחוק. לשון הסעיף הינה כדלקמן:

" 2. (א) מעביד שעשה אחד מאלה-

...

(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג;

דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד - דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה".

10. סעיף 1יג לחוק קובע, כי:

"(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג ששר הפנים קבע לפי סעיף 2(ג) ב חוק הכניסה לישראל".